מקור תלמוד ירושלמי בבא מציעא ח׳:א׳
1 משנה: הַשּׁוֹאֵל אֶת הַפָּרָה וְשָׁאַל בְּעָלֶיהָ עִמָּהּ. שָׁאַל אֶת הַפָּרָה וְשָׂכַר בְּעָלֶיהָ עִמָּהּ. שָׁאַל אֶת הַבְּעָלִין אוֹ שְׂכָרָן וּלְאַחַר כָּךְ שָׁאַל אֶת הַפָּרָה וָמֵתָה פָּטוּר שֶׁנֶּאֱמַר אִם בְּעָלָיו עִמּוֹ לֹא יְשַׁלֵּם. אֲבָל שָׁאַל אֶת הַפָּרָה וְאַחַר כָּךְ שָׁאַל אֶת הַבְּעָלִין אוֹ שְׂכָרָן וָמֵתָה חַיָיב שֶׁנֶּאֱמַר אִם בְּעָלָיו אֵין עִמּוֹ שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם.
2 הלכה: הַשּׁוֹאֵל אֶת הַפָּרָה כול׳. אָמַר רִבִּי אִילָא. מִמַּשְׁמַע שֶׁנֶּאֱמַר שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם אֵין אָנוּ יוֹדְעִין אִם בְּעָלָיו עִמּוֹ לֹא יְשַׁלֵּם. מַה תַלְמוּד לוֹמַר בְּעָלָיו אֵין עִמּוֹ שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם. אֶלָּא מִכֵּיוָן שֶׁשָּׁאַל הַפָּרָה וְלֹא שָׁאַל בְּעָלָהּ עִמָּהּ אַף עַל פִּי שֶׁהַבְּעָלִין חוֹרְשִׁין עַל גַּבָּהּ וָמֵתָה חַיָיב.
3 אֲבָל שָׁאַל אֶת הַפָּרָה וְאַחַר כָּךְ שָׁאַל בְּעָלָהּ אוֹ שְׂכָרָן וָמֵתָה חַיָיב. אָמַר רִבִּי לָא. מִמַּשְׁמַע שֶׁנֶּאֱמַר אִם בְּעָלָיו עִמּוֹ לֹא יְשַׁלֵּם אֵינִי יוֹדֵעַ שֶׁאִם אֵין בְּעָלָיו עִמּוֹ שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם. וּמַה תַלְמוּד לוֹמַר בְּעָלָיו עִמּוֹ לֹא יְשַׁלֵּם. אֶלָּא מִכֵּיוָן שֶׁשָּׁאַל אֶת הַפָּרָה וְשָׂכַר בְּעָלָהּ עִמָּהּ אַף עַל פִּי שֶׁהַבְּעָלִים חוֹרְשִׁין בְּמָקוֹם אַחֵר וָמֵתָה פָּטוּר.
פירוש שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי בבא מציעא ח׳:א׳
1 א"ר אילא ממשמע שנאמר שלם כו'. — יש להפך הגירסא וכצ"ל: ממשמע שנאמר בעליו אין עמו שלם ישלם אין אנו יודעין אם בעליו עמו לא ישלם ומת"ל אם בעליו עמו לא ישלם אלא מכיון ששאל הפרה ושאל בעלה עמה אע"פ שהבעלין חורשין במקום אחר ומתה פטור אבל שאל את הפרה ואח"כ שאל את בעלה או שכרן ומתה חייב א"ר לא ממשמע כו' ומת"ל בעליו אין עמו שלם ישלם אלא מכיון ששאל פרה ולא שאל בעליה עמה אע"פ שהבעלים חורשין על גבה ומתה חייב.